במדבר, פרק ח׳, פסוק ח׳

כחלק מהכשרת הלויים לעבודת המשכן, עליהם להיטהר ולהביא תחילה וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר, פר צעיר המיועד לקורבן עולה שמכפר על חטא העגל, ואליו מתלווה וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן, קמח נקי ומשובח המעורבב בשמן. לאחר מכן מצטווה משה וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת כדי להשלים את טהרת הלויים, והבאת פר במקום השעיר המקובל נועדה לכבדם על כך שלא השתתפו בחטא העגל. המילה שֵׁנִי משווה בין הקורבנות ומלמדת על פסיקה זמנית וייחודית לטקס זה, לפיה גם פר החטאת נשרף כליל ואינו נאכל, בדיוק כמו קורבן העולה. כמו כן, מילה זו מסדירה את העבודה במזבח ומורה שאיברי העולה מוקטרים לפני חלבי החטאת, אף שדם החטאת נזרק ראשון כדי לרצות את ה'.