במדבר, פרק ח׳, פסוק כ״ב

קרה לכם פעם שביקשו מכם לוותר על תפקיד חשוב לטובת מישהו אחר, או לעשות משימה שדורשת מכם המון מאמץ? בדרך כלל במצבים כאלה קשה לנו שלא להתלונן. אבל כשהלוויים התחילו את תפקידם, קרה משהו מיוחד. לאחר שסיימו את תהליך ההיטהרות הם הגיעו לעבוד באוהל מועד. אהרון ובניו הכוהנים סידרו אותם במשמרות, כך שכל לוי ידע בדיוק מה התפקיד שלו, מי אחראי על נשיאת הכלים ומי אחראי על השירה. הסדר המדויק הזה שמר עליהם כדי שהעבודה בקודש תיעשה בזהירות רבה, והכוהנים גם הדריכו אותם כיצד להתנהג במידות טובות. על כך נאמר כֵּן עָשׂוּ לָהֶם. התורה גם מדגישה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' ומיד מוסיפה שוב כֵּן עָשׂוּ. החזרה הזו באה לשבח את כל מי שהיה שותף לדבר, כי הרי היו הרבה סיבות להתלונן: בני ישראל יכלו לכעוס שהתפקיד עבר מהבכורות שלהם ללוויים, הלוויים יכלו לחשוש מהאחריות הגדולה של העבודה או להתבייש מכך שהיו צריכים לגלח את כל שערם, ואפילו משה ואהרון יכלו לקנא שהם צריכים לחלוק את העבודה החשובה עם אנשים נוספים. למרות הכול, אף אחד לא התנגד ולא עצר את התהליך. כולם עשו את רצון ה' מתוך הסכמה מלאה, והלוויים ניגשו מיד ובזריזות לעבודה.