חשבתם פעם כמה קשה לבצע משימה חשובה בכל יום מחדש, בדיוק באותה התלהבות ובלי לדלג על שום פרט? כשהתורה מספרת לנו על הדלקת המנורה במשכן, היא אומרת וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן. המילים האלה באות לשבח את אהרן הכהן על כך שלא שינה שום דבר מהציווי של ה'. אבל רגע, האם בכלל אפשר לדמיין שאהרן הגדול לא יקשיב לה'? השבח המיוחד של אהרן הוא שהוא לא העביר את התפקיד לאף אדם אחר. הוא בחר להדליק את הנרות בעצמו בכל יום ויום במהלך כל חייו, מתוך אהבה עצומה. גם כשהתרגש מאוד מהעבודה הקדושה, ואפילו בזמנים קשים ועצובים, הוא שמר על רוגע וביצע את המלאכה בדייקנות מושלמת.
התורה ממשיכה ומתארת שאֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ. אהרן ניקה את הנרות וכיוון את כל הפתילות בדיוק רב כך שיפנו יחד אל הנר האמצעי. הוא לא מיהר להדליק וללכת, אלא עמד בסבלנות ליד המנורה עד שהאש עלתה ודלקה מעצמה, כדי להיות בטוח שהפתילות לא זזות ממקומן. הפניית כל הנרות אל המרכז מראה על הענווה הגדולה שלו. למרות שהיה הכהן הגדול והחשוב מכולם, הוא רצה להראות שכל האור מכוון אך ורק כלפי ה'. אהרן לא חיפש כבוד או מעמד, אלא עשה הכול בדיוק כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, מתוך רצון טהור ואמיתי לעשות את רצון בוראו.