קרה לכם פעם שממש רציתם לעשות מעשה טוב, עוד לפני שההורים או המורים בכלל ביקשו מכם? המילים וידבר ה' אל משה לאמור מחברות אותנו לסיפור מיוחד שבו בני ישראל עשו בדיוק את זה. הם רצו לחגוג את חג הפסח במדבר מיוזמתם, עוד לפני שה' ציווה עליהם לעשות זאת באותו הזמן.
למה הם כל כך רצו לחגוג מעצמם? בני ישראל עברו תהליך מיוחד. כשקיבלו את התורה בהר סיני הם היו טהורים וטובים לגמרי, אבל אז קרה חטא העגל שקלקל את המצב הזה. רק כשבנו את המשכן וחגגו בו שבעה ימים, הם הצליחו לתקן את הקלקול. היום שבו סיימו את התיקון, באחד בחודש ניסן, הרגיש להם חשוב ועוצמתי ממש כמו היום שבו נברא העולם. לכן הם רצו לחגוג ולאכול מצה במשך שבעה ימים, כדי להתמלא בטוב ולהרחיק מהם לגמרי את הדברים הלא טובים, שדומים לחמץ. בגלל שהם רצו לעשות זאת מכל הלב, התורה מחשיבה את זה כאילו ה' בעצמו ציווה עליהם.
הסיפור הזה מסביר לנו גם מה קרה לקבוצה קטנה של אנשים בעם. היו שם אנשים שהיו טמאים, והם חשבו שאין להם זכות או רשות להשתתף בחגיגת הפסח עם כולם ולכן התרחקו בהתחלה. אבל הרצון שלהם לקיים את המצווה היה כל כך חזק, עד שהם אספו אומץ ושאלו למה נגרע, כלומר, למה שאנחנו נפסיד ולא נשתתף? למרות שבאותו רגע הם לא היו חייבים לקיים את המצווה, הכוונה הטהורה שלהם היא שדחפה אותם לבקש להיות חלק מעבודת ה'.