יצא לכם פעם לראות אדם שמנגן בצורה נפלאה על כלי נגינה, ולחשוב כמה שעות של אימון היו לו מהרגע שהוא היה קטן? כשה' הציל את הבכורות במצרים, הם היו אמורים להיות אלה שיעבדו במשכן. אבל ה' החליט להחליף אותם. המילה וָאֶקַּח מתארת את הבחירה של שבט לוי לא סתם כהעברת תפקיד רגילה, אלא כפעולה מלאה באהבה, כמו אדם שמקבל מתנה ממישהו שקרוב לליבו.
ה' לקח את הלויים תַּחַת כָּל בְּכוֹר, כלומר במקום הבכורות, מסיבה מאוד הגיונית. תחשבו מה היה קורה אם הבכורות היו עובדים במשכן: יכול להיות שהאבא או הסבא שלהם בכלל לא היו בכורות, ולכן לא היה מי שילמד אותם את העבודה בבית. חוסר ניסיון בעבודת הקודש עלול לגרום לטעויות מסוכנות. לעומת זאת, אצל שבט לוי, התפקיד עובר מאבא לבן במשך דורות. הילדים גדלים אל תוך העבודה, רואים אותה יום יום ומתרגלים אליה. בנוסף, זו גם הסיבה ששבט לוי לא קיבל שדות לעבד בארץ ישראל. אם הם היו עובדים בחקלאות קשה, האצבעות שלהם היו הופכות לקשות ומחוספסות, ואז הם לא היו מצליחים לפרוט בעדינות וביופי על כלי הנגינה המיוחדים בזמן העבודה במקדש.