משלי, פרק י״ח, פסוק י״ב

Proverbs 18:12Sefaria

לִפְנֵי־שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֶב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה׃

יצא לכם פעם לראות מישהו שמשוויץ, מרגיש שהוא הכי טוב מכולם, ובסוף דווקא קורה לו משהו לא נעים? שלמה המלך מגלה לנו סוד מעניין על האופן שבו העולם עובד. כשאדם מרגיש גאווה, כלומר כשיִגְבַּהּ לֶב־אִישׁ, הוא בעצם שוכח את הגדולה של ה' וחושב שהוא עצמו הכי חזק או הכי חכם. ההתנהגות הזו גורמת לכך שלִפְנֵי־שֶׁבֶר, כלומר לפני נפילה או כישלון, מגיעה הגאווה. ה' רוצה ללמד את האדם הגאוותן שיעור חשוב ולהזכיר לו שלא הכל תלוי בו, ולכן הגאווה מובילה אותו למטה.


אבל מה קורה כשמתנהגים הפוך? כאן מגיע החלק השני והמשמח: וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה. ענווה היא תכונה של אדם שלא מנסה להתבלט בכוח, אלא יודע שכל הכישרונות שלו הם מתנה מה'. מי שמתנהג בענווה לא מחפש שכולם ימחאו לו כפיים. ודווקא בגלל זה, ה' דואג שהוא יקבל כבוד אמיתי. זהו כלל מיוחד שקיים בעולם: הכבוד תמיד בוחר לרדוף דווקא אחרי מי שלא מנסה לרדוף אחריו.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק י״א
פסוק י״ג

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.