משלי, פרק ג׳, פסוק כ״א

Proverbs 3:21Sefaria

בְּ֭נִי אַל־יָלֻ֣זוּ מֵעֵינֶ֑יךָ נְצֹ֥ר תֻּ֝שִׁיָּ֗ה וּמְזִמָּֽה׃

השאיפה לחכמה איננה מאמץ חולף, אלא דורשת מיקוד תמידי ובלתי מתפשר. לאחר ההכרה בכך שהחכמה היא היסוד לבריאת העולם ולהשגחה האלהית, באה קריאה זו ומזרזת את האדם לשמור על חיבור רציף, עיוני ומעשי, אל האמיתות העליונות, כדי שאלו ינחו את כל הליכות חייו.

הקריאה אַל יָלֻזוּ משמעותה אזהרה מפני סטייה, התעקמות או הסרה של דברי התורה והחכמה [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, פועל זה מתייחס למילים הנקבות המופיעות בהמשך הפסוק [אבן עזרא]. השמירה נדרשת שלא יסורו הדברים מֵעֵינֶיךָ, כאשר הכוונה אינה רק לראייה הפיזית, אלא בעיקר לעיניים הפנימיות, שהן עיני הלב והשכל [מלבי"ם].

הפסוק מפרט את שני המרכיבים שעליהם יש לשמור: נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה. הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת צמד המושגים הזה, המשלימות זו את זו. הגישה המרכזית מחלקת בין המחשבה למעשה: מְזִמָּה מתארת את המחשבות העמוקות, העיון השכלי וההבנה המחכימה, בעוד תֻּשִׁיָּה מייצגת את העצה הטובה ואת המעשים הנכונים הנגזרים מאותה חכמה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. שמירת שניהם יחד הכרחית, שכן הלימוד העיוני נועד להביא לידי עשייה [מלבי"ם].

גישה אחרת רואה במושגים אלו מדרג של חכמות: תֻּשִׁיָּה היא החכמה האלהית העליונה, שהיא המציאות האמיתית והחזקה ביותר (מלשון "יש"), ואילו מְזִמָּה מייצגת את החכמות המשניות המשרתות אותה [עמנואל הרומי]. יש שמבארים כי המטרה היא לשמור על אמונה יציבה ומחשבה מתמדת בכך שהשגחת ה' מתפשטת על כל הנבראים [אמרי דעת].

הדרישה למיקוד טוטאלי נושאת בחובה משמעויות עמוקות לנפש האדם. ראשית, העיניים הן הסרסור הראשון לעבירה; הראייה מובילה לחמדת הלב ולמעשה. כאשר האדם שומר שדברי התורה לא יסורו מנגד עיניו, הוא מונע מעצמו להביט בדברי הבל, ובכך עוצר את תהליך החטא עוד בראשיתו [אלשיך].

יתרה מכך, ההתמדה העמוקה בתורה דורשת מאמץ רב. המילה תֻּשִׁיָּה רומזת גם לכך שהתורה מתשת את כוחו הפיזי של האדם. הגוף והנפש הם שני הפכים הנאבקים זה בזה; כאשר האדם שוקע ברוב מחשבות של תורה, הוא אמנם מחליש את תאוותיו החומריות ואת כוחו הפיזי, אך דווקא החלשה זו של החומר היא שמעניקה חיים, שמחה וחוזק לנפש [אלשיך]. בסופו של דבר, חכמה ותבונה אלו הופכות לשכל הנקנה הנשאר עם האדם גם לאחר מותו, ובעולם הזה הן מושכות עליו את ההשגחה האלהית, מונעות ממנו להיכשל בדרכו, ונוטעות חן בדבריו בעיני הבריות [רלב"ג].

רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק כ׳
פסוק כ״ב

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.