משלי, פרק ג׳, פסוק כ״א

קרה לכם פעם שניסיתם ללכת על קו ישר או על קורה דקה במגרש המשחקים? בטח שמתם לב שאם מסתכלים הצידה אפילו לרגע קטן, מיד מאבדים את שיווי המשקל ונופלים. ככה בדיוק זה גם עם החכמה ועם דברי התורה. כדי ללכת בדרך הנכונה, אנחנו צריכים לשמור על ריכוז תמידי ולא להסיר מהם את המבט. לכן ישנה אזהרה מיוחדת: אַל יָלֻזוּ, כלומר אל תתנו לדברים החשובים האלה לסטות או לברוח מֵעֵינֶיךָ. הכוונה כאן היא לא רק לעיניים הרגילות שלנו שרואות את העולם, אלא לעיניים הפנימיות של הלב והשכל. כשחכמת התורה נמצאת תמיד מול העיניים שלנו, אנחנו לא מתפתים להסתכל על דברים רעים או מיותרים, וכך שומרים על עצמנו מלעשות טעויות. יש שני דברים שחשוב מאוד לשמור עליהם תמיד ביחד. הראשון הוא מְזִמָּה, שזה אומר המחשבות העמוקות וההבנה החכמה שלנו בראש. השני הוא תֻּשִׁיָּה, שזה העצות הטובות והמעשים הנכונים שאנחנו עושים בפועל בזכות אותה חכמה. אי אפשר להפריד ביניהם, כי אנחנו לומדים וחושבים דברים חכמים בדיוק בשביל שנוכל בסוף גם לעשות מעשים טובים. כששומרים על המחשבה ועל המעשה יחד, הם נשארים איתנו, שומרים עלינו בכל צעד ומובילים אותנו בדרך ישרה וטובה שה׳ שמח בה.