יצא לכם לנסות לעשות טובה ענקית למישהו, אבל בדרך משהו השתבש כי לא שמרתם על הכללים? החכם באדם מלמד אותנו שצריך לשלב תמיד שני דברים חשובים יחד: חֶסֶד וֶאֱמֶת. חסד זה לעזור ולעשות טוב לאנשים אחרים, ואמת פירושה להיות ישרים ולעשות את הדבר הנכון. למה הם חייבים ללכת ביחד? כי אי אפשר לעשות חסד שמבוסס על שקר, כמו למשל לקחת משהו שלא שייך לנו רק כדי לתת אותו למישהו אחר. החסד האמיתי ביותר הוא כזה שנעשה ביושר מלא.
כדי להצליח בזה, אנחנו מקבלים הוראה: אַל־יַעַזְבֻךָ. אנחנו צריכים להתרגל לעשות חסד ואמת כל כך הרבה, עד שזה יהפוך להרגל קבוע. המידות האלו צריכות ממש ללוות אותנו לכל מקום, כאילו הן לעולם לא עוזבות אותנו. כדי שנזכור זאת תמיד, נאמר לנו קָשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ. המילה גרגרות מתארת את הצוואר או הגרון. מצד אחד, זה אומר שעלינו "לענוד" את המעשים הטובים שלנו ממש כמו תכשיט יפה שמקשט אותנו. מצד שני, הגרון הוא המקום שממנו יוצא הקול, וזה מזכיר לנו שהדיבור שלנו צריך להיות תמיד חיובי, ושנשתמש בו גם כדי להודות לה׳ על כל הטוב שהוא עושה איתנו.
אבל לא מספיק רק לדבר או לעשות מעשים שרואים מבחוץ, ולכן נאמר כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ. המילה לוח מתארת קרש שחוקקים עליו דברים כדי שלא ימחקו. הלב שלנו הוא המקום שבו נמצאים הרגשות והמחשבות. אם נחרוט ונכתוב את החסד והאמת עמוק בתוך הלב, הם יישארו שם תמיד, ישנו אותנו מבפנים וישמרו עלינו שלא ניגרר אחרי יצרים או מעשים לא טובים.