משלי, פרק ג׳, פסוק כ״ח

קרה לכם פעם שביקשתם טובה מחבר, והוא ענה לכם "אחר כך", למרות שידעתם שהוא יכול לעזור לכם ממש באותו רגע? התחושה הזו לא נעימה בכלל. הפירוש מלמד אותנו שאם אדם מבקש מאיתנו עזרה, כמו חבר שצריך להשאיל חפץ, אדם עני שמבקש צדקה, או פועל שמחכה לקבל את השכר על העבודה שלו, והוא נקרא לְרֵעֲךָ, אסור לנו לדחות אותו. לפעמים לאנשים אין כוח לעזור באותו רגע בגלל עצלות, ולפעמים הם מנסים לגרום למבקש להתאמץ קצת כדי שיעריך יותר את העזרה בהמשך. לכן הם אומרים לו לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן, כלומר, תלך עכשיו ותחזור מחר לקבל את מה שביקשת. ההתנהגות הזו סתם מעליבה ומשפילה את מי שזקוק לנו. האזהרה כאן היא שאם המבקש עומד מולנו וְיֵשׁ אִתָּךְ, כלומר, יש לנו את היכולת או את הכסף לעזור לו מיד, אנחנו צריכים לעשות זאת ללא עיכוב. למה בעצם לא לחכות למחר? כי יכול להיות שמחר כבר לא תהיה לנו אפשרות לעזור, או שאותו אדם זקוק לעזרה הזו בדחיפות ממש היום, ומחר זה כבר לא יועיל לו. לכן, אם אפשר לעשות טוב עכשיו, פשוט עושים אותו מיד.