כאשר זולתך, בין אם עני המבקש חסד או פועל הממתין לשכרו, פונה אליך, אל תאמר לְרֵעֲךָ להסתלק ולחזור למחרת באמירה לֵךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן. התנהגות זו משפילה את המבקש, ואסורה לחלוטין כאשר הממון נמצא ברשותך ווְיֵשׁ אִתָּךְ היכולת לתת לו מיד, שהרי ייתכן שמחר כבר לא תוכל לתת או שלא תהיה לו תועלת בעזרה. ברובד הרוחני, הפסוק מזהיר גם מפני דחיינות בעבודת ה' ובלימוד התורה. כאשר מתעורר באדם רעיון וחשק פנימי ללמוד, עליו לנצל את הרגע ולא לדחות זאת, שכן דברי התורה זמינים תמיד, ודחייתם עלולה לגרום להשראה להעלם לעד.
משלי, פרק ג׳, פסוק כ״ח
אַל־תֹּ֘אמַ֤ר (לרעיך) [לְרֵעֲךָ֨ ׀] לֵ֣ךְ וָ֭שׁוּב וּמָחָ֥ר אֶתֵּ֗ן וְיֵ֣שׁ אִתָּֽךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.