כאשר אדם מחזיק בשפע חומרי, שכלי או רוחני, מוטלת עליו החובה לחלוק אותו עם הזולת. הכתוב מזהיר אַל־תִּמְנַע־טוֹב ממי שזקוק או ראוי לו, שכן השפע העודף שהעניק ה' לאדם שייך למעשה לנזקק, והוא נחשב מִבְּעָלָיו. חובה זו מתבטאת במתן צדקה ועידוד אחרים לכך, בהענקת חכמה למי שמוכן לקבלה, ובדאגה לתיקון הנשמה. את כל אלו יש לקיים בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ, כלומר כל עוד יש בידך את הכוח לַעֲשׂוֹת. יש להזדרז ולפעול כעת, בטרם ישתנו הנסיבות ויאבד הכוח לעזור.
משלי, פרק ג׳, פסוק כ״ז
אַל־תִּמְנַע־ט֥וֹב מִבְּעָלָ֑יו בִּֽהְי֨וֹת לְאֵ֖ל (ידיך) [יָדְךָ֣] לַעֲשֽׂוֹת׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.