משלי, פרק ג׳, פסוק ג׳

האדם נדרש לאמץ הנהגה המשלבת חֶסֶד וֶאֱמֶת, חיבור הכרחי בין קיום חובות ויושר לבין נתינה טהורה שלפנים משורת הדין, גם מתוך הכרת תודה על חסדי ה'. עליו לדבוק במידות אלו ולהפכן להרגל טבעי כך שאַל־יַעַזְבֻךָ, וכתוצאה מכך גם השגחת ה' לעולם לא תרפה ממנו. לשם כך מורה הכתוב קָשְׁרֵם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶיךָ, כלומר על הצוואר והגרון, כדי שישמשו כתכשיט המלווה את האדם, יהיו שגורים בדיבורו, ויהוו מעצור רוחני מפני תאוות חומריות. מכיוון שלא די במעשה ודיבור חיצוניים, נאמר כָּתְבֵם עַל־לוּחַ לִבֶּךָ, בדומה לחריטה על נסר או קרש. כתיבה פנימית זו משנה את טבעו של האדם ומבטיחה שהערכים יישארו חקוקים בו לעולם כמגן מפני פיתויים.