קריאת הַלְלוּ־יָהּ משמשת כשיר תהילה מורחב וכהזמנה לקהל להצטרף להודאה לה', המחברת בין עולמו הפנימי של האדם למרחב הציבורי. המשורר מצהיר כי אוֹדֶה לה' בְּכָל־לֵבָב, מתוך כוונה שלמה הרותמת את כל כוחות הנפש והגוף לעבודתו, ואף שההודאה מסורה ללב, הוא מבטא אותה בשפתיו כדי לעורר כוחות רוחניים בעולם. מסגרת התהילה מתרחשת בְּסוֹד, כלומר במקום התוועדות ומועצה, והיא מקיפה מעגלים שונים: בסתר ובפרהסיה, בקרב יחידי סגולה חכמים המכונים יְשָׁרִים, ובקרב המון העם המהווה וְעֵדָה. הקהל המהלל מאחד את כלל שלבי הקיום, החל ממלאכים עליונים ועד לבני אדם, או לחלופין מתאר את עם ישראל כולו המודה לה' יחד מתוך הסכמה לאומית אחידה.
תהלים, פרק קי״א, פסוק א׳
הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ ׀ אוֹדֶ֣ה יְ֭הֹוָה בְּכׇל־לֵבָ֑ב בְּס֖וֹד יְשָׁרִ֣ים וְעֵדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.