פעולותיו של ה' בהיסטוריה האנושית משקפות איזון מדויק של נאמנות להבטחות וצדק מוחלט. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי מַעֲשֵׂי יָדָיו מתייחסים למהלכים האלוהיים של גירוש עמי כנען ונתינת נחלתם לעם ישראל. פעולות אלו נעשו באֱמֶת, שכן הן מהוות את קיום הבטחתו האמיתית של ה' לאברהם אבינו [רד"ק, מצודת דוד], ויש שרואים באמת זו גם ביטוי לשורשיות של מעשה בראשית [אלשיך]. לצד זאת, מעשים אלו נעשו גם במִשְׁפָּט, שכן התנחלות ישראל בארץ לא הייתה מהלך שרירותי או מבוסס על עוול, אלא נבעה כדין מעוונותיהם, מרשעתם ומעבודת האלילים של הגויים, שמעשיהם לא יכלו להמשיך ולהתקיים על אדמת הקודש [רד"ק, מצודת דוד, מאירי].
החלק השני של הפסוק מדגיש כי ציווייו של ה' הם נֶאֱמָנִים, כלומר אמיתיים, אמינים לחלוטין ונקיים מכל עוול [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. באשר למשמעות המילה פִּקּוּדָיו, קיימות מספר גישות המשלימות זו את זו. הפירוש הפשוט הוא שמדובר בציוויים הכלליים של ה' [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יש המפרשים כי מדובר בתורות ובמצוות הטבעיות הנטועות מלידה בתוך לבו של כל אדם [אבן עזרא], או לחלופין, בעקרונות האמונה הבסיסיים החקוקים בלב המאמין, כדוגמת ההשגחה האלוהית ועקרון השכר והעונש [מאירי].
השלמה רעיונית בין שני חלקי הפסוק מציגה תפיסה ולפיה המצוות עצמן משמשות כעדים אמינים לכך שמשפטו של ה' הוא אובייקטיבי ואינו נושא פנים. ההוכחה הניצחת לכך שגירוש עמי כנען נבע ממשפט צדק טהור על חטאיהם, היא העובדה שגם כאשר עם ישראל עבר על ציוויי ה', הופעל עליו בדיוק אותו עקרון של דין, והוא הוגלה מן הארץ [אלשיך].