תהלים, פרק קי״א, פסוק ז׳

חשבתם פעם איך אפשר גם לקיים הבטחה חשובה וגם להיות הכי הוגנים שיש כלפי כולם? כשמתבוננים על הדרך שבה ה׳ מנהיג את העולם, מגלים שזה בדיוק מה שהוא עושה. כאשר ה׳ הכניס את עם ישראל לארץ ישראל, הפעולות האלה נקראו מַעֲשֵׂי יָדָיו. הן נעשו באֱמֶת, מפני שה׳ שמר על ההבטחה שלו לאברהם אבינו לתת לילדיו את הארץ. אבל הפעולות האלו נעשו גם במִשְׁפָּט, כלומר בצדק מוחלט. ה׳ לא סתם הוציא את העמים שחיו שם קודם כדי לתת לנו את המקום. אותם עמים עשו מעשים רעים מאוד, ולכן לפי הדין והצדק הם פשוט לא יכלו להמשיך לחיות שם. לכן אנחנו יודעים שכל הציוויים והחוקים של ה׳, שנקראים פִּקּוּדָיו, הם נֶאֱמָנִים לחלוטין, כלומר אמיתיים ונקיים מכל חוסר צדק. ההוכחה הכי טובה לכך שהמשפט של ה׳ תמיד הוגן ושהוא לא עושה הנחות לאף אחד, היא שמאוחר יותר, כאשר עם ישראל בעצמו חטא ולא שמר על הכללים, הופעל עליו בדיוק אותו צדק והוא נאלץ לעזוב את הארץ.