הפסוק מהלל את הפאר שבמעשי ה' בעולם ואת נצחיות הצדק שלו. המילים הוד והדר פעלו מתייחסות למעשה הבריאה, אך הפרשנים נבדלים בהגדרת היקפו של פועל זה. יש המפרשים כי מדובר בבריאת השמים והארץ בכללותם [רד"ק], או בבריאת הגלגלים העליונים [מאירי]. לעומת זאת, יש הרואים בכך תיאור של פעולה מתמשכת, שבה ה' מחדש את הבריאה בכל רגע ורגע [מלבי"ם].
אף על פי שמעשי ה' נשגבים, הם גלויים וברורים לעין לכל מי שמתבונן בהם [אבן עזרא]. יופי זה של הבריאה מורכב משני רבדים: ההוד מסמל את הכוחות הפנימיים, הרוחניים והנסתרים שה' טמן בבריאה, בעוד ההדר מתאר את היופי החיצוני והמוחשי שאנו משיגים בחושינו [מלבי"ם]. גישה משלימה רואה בכך עדות לשורשו הרוחני של העולם, שכן למרות שהעולם הוא גשמי, ה' ברא אותו מתוך "לבושים" רוחניים עליונים של הוד והדר [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, וצדקתו עומדת לעד, קובע כי כל פעולותיו של ה' מבוססות על צדק [אבן עזרא], וכי עצם קיומו של העולם הוא מעשה של חסד וצדקה כלפי הנבראים [רד"ק]. צדקה אלוהית זו, בניגוד למעשי צדקה של בשר ודם שהם זמניים, מתקיימת וניצבת לנצח [מצודת דוד].
נצחיות זו באה לידי ביטוי בחוקי הטבע. הצדקה האלוהית משתקפת בסדר הטבעי שה' קבע בעולמו מתוך רצונו המוחלט. סדר זה עומד בקביעות ואינו משתנה, בניגוד לניסים שהם אירועים חולפים [מלבי"ם]. דוגמה מובהקת לקביעות זו היא גילוי היבשה והיקוות המים; ה' הציב גבול קבוע לים בניגוד לטבעם של המים לכסות את הארץ, וזהו מצב יציב שעומד לעד [מאירי].
מזווית נוספת, המילים וצדקתו עומדת לעד מספקות הסבר לשאלת שכרם של הצדיקים. מכיוון שאיש אינו יכול לטעון שה' חייב לו דבר, כל שכר הניתן לאדם נחשב לצדקה מאת ה'. משום כך, השכר האמיתי והשלם אינו ניתן בעולם הזה שהוא גשמי וחולף, אלא הוא נשמר ועומד לעד בעולם הבא, שהוא עולם רוחני ונצחי [אלשיך].