הקשר העמוק שבין הגאולה הפיזית של עם ישראל לבין ייעודו הרוחני עומד במוקד מערכת היחסים עם ה'. שחרור העם משעבוד אינו רק אירוע היסטורי, אלא בסיס לברית נצחית המחייבת קדושה ויראה.
המילה פְּדוּת משמעותה גאולה [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים נחלקו באשר לזמן ולמהות של גאולה זו. יש שפירשו זאת על אירועי העבר, כגאולה הפיזית ממצרים [מצודת דוד]. לעומתם, גישה אחרת רואה בפעלים אלו הבטחה לעתיד: ה' ישלח תמיד פדות מכל גלות וצרה לאלו השומרים את בריתו [אבן עזרא, מאירי]. זווית רוחנית שונה מציעה כי הפְּדוּת אינה אלא לוחות הברית והתורה עצמה, שכן קבלת התורה מעניקה לעם חירות מוחלטת ממלאך המוות ומשעבוד למלכויות אחרות [אלשיך].
גאולה זו קשורה באופן ישיר לכך שה' צִוָּה לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ. הברית מוגדרת לנצח [ביאור שטיינזלץ], והיא מזוהה עם התורה ומצוותיה [מצודת דוד, אלשיך], או לחלופין עם ברית המילה, שמהווה חותם קדוש המגן על העם מפני שעבוד לגויים [אלשיך]. הפרשנים מדגישים כי הגאולה הוענקה מלכתחילה בעבור קבלת התורה [מצודת דוד]. יתרה מזו, מדובר בברית מותנית: ה' פדה את עמו על מנת שישמרו את פקודיו, וקיום הברית לנצח תלוי בשמירת המצוות; ללא קיום התנאי, העם עלול לשוב למצב של עבדות [מלבי"ם].
בעקבות הגאולה וקיום הברית, מודגש כי קָדוֹשׁ וְנוֹרָא שְׁמוֹ. מכיוון שה' קדוש ובריתו עומדת לעד ללא יכולת של שום נברא לחללה, שמו מעורר יראה [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. קדושה זו של ה' מקרינה על העם: על ידי נתינת המצוות, ה' קידש את ישראל, הבדיל אותם משאר האומות ונטע בהם את יראתו [רד"ק, מצודת דוד]. כאשר העם מקיים את הברית, הוא זוכה לקדושה המפקיעה אותו מן המוות, ומעורר יראה ופחד על שאר האומות [אלשיך]. לבסוף, מתוך המבט לעתיד, מובטח כי לעתיד לבוא, בעת הגאולה השלמה, שמו של ה' יהיה קדוש ונורא בפי כל העולם כולו [מאירי].