השגחתו של ה' על יראיו באה לידי ביטוי בשילוב שבין דאגה לצרכים הפיזיים המיידיים לבין קיום הבטחות היסטוריות עתיקות. הנתינה החומרית אינה רק מעשה של חסד נקודתי, אלא חוליה בשרשרת נצחית של ברית אלוהית.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה טֶרֶף. הגישה הבסיסית מבארת כי מדובר במזון או מחיה [רש"י, ביאור שטיינזלץ], כאשר המונח הושאל מעולם החי, בדומה לטרף שצדה חיה עבור מזונה [מצודת ציון]. עם זאת, רוב הפרשנים מזהים את המזון הזה עם אירועים היסטוריים ספציפיים בתולדות עם ישראל. גישה אחת רואה בכך רמז לביזת מצרים, הרכוש הגדול שהוציאו בני ישראל ממצרים [רד"ק, אבן עזרא, אלשיך]. לעומת זאת, יש המפרשים שהכוונה היא למן שירד מן השמים וכלכל את דור המדבר [מצודת דוד, מאירי]. פרשנות נוספת מרחיבה את המושג לכיבוש ארץ כנען, כאשר בני ישראל "טרפו" ואכלו את העמים היושבים בה, כדי לזכות בנחלה שתאפשר להם לעסוק בתורה מתוך הרחבה [מלבי"ם]. מנגד, קיימת גם זווית רוחנית ולפיה המילה רומזת לניצוצות הקדושה החבויים במזון, שה' נתן ליראיו את המתנה והיכולת לברר ולתקן אותם באמצעות האכילה, בדומה לברית שנכרתה עם נח שהתירה את אכילת הבשר לעומת האיסור שהיה קיים על אדם הראשון [חומת אנך]. ברובד הטקסטואלי, יש לציין כי המילה לִירֵאָיו נכתבת חסרה, ללא האות יו"ד לאחר האות רי"ש, בטקסטים המדויקים [מנחת שי].
חלקו השני של הפסוק, יִזְכֹּר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ, קושר את הנתינה לאותה ברית קדומה. אלו המפרשים את הטרף כביזת מצרים, מסבירים שה' זכר את "ברית בין הבתרים" שכרת עם אברהם, בה הבטיח כי צאצאיו יצאו ברכוש גדול. ה' דאג להעניק להם רכוש זה במתנה כדי שלא ייווצר מצב בו רק החלק של השעבוד והעינוי התקיים, ואילו ההבטחה לעושר לא מומשה [רד"ק, אבן עזרא, אלשיך]. אלו הרואים בטרף את המן, מסבירים שבזכות הברית עם אברהם להביאם לארץ ישראל, ה' המשיך לכלכל אותם במדבר ולא החסיר מהם דבר, אפילו כאשר המרו את פיו [מצודת דוד]. הגישה הרואה בטרף את כיבוש הארץ מדגישה כי ה' זכר את הברית לתת לאבות את נחלת הגויים, והשמיד את הכנענים משום שהפרו את האמת והמשפט שהם יסודות הקיום והחיות של הבריאה כולה [מלבי"ם]. במובן הרחב יותר, זכירת הברית מבטאת את הבטחתו של ה' לקיום הנצחי של האומה הישראלית [מאירי], ואת הברית הקיימת לעד עם כל אלו הדבקים בו [ביאור שטיינזלץ].