תהלים, פרק קי״ו, פסוק י״ב

קרה לכם פעם שמישהו עשה בשבילכם משהו כל כך גדול וטוב, עד שהרגשתם שאתם פשוט חייבים להחזיר לו טובה, אבל לא ידעתם איך? זה בדיוק מה שמרגיש המשורר. הוא ניצל מהאויבים שלו, הצליח במלכות שלו וכל הבקשות שלו התגשמו. הוא מבין שהוא לא קיבל את כל הטוב הזה רק בזכות עצמו, אלא מתוך החסד של ה׳. לכן, הוא שואל מכל הלב: מָה אָשִׁיב לַה'. כלומר, איזו מתנה יכול אדם רגיל לתת לה׳? הרי ה׳ לא באמת זקוק לדבר מאיתנו. התמורה היחידה שאנחנו יכולים לתת היא פשוט להודות לו, ולהכיר בכך שאנחנו תמיד נשארים בעלי חוב כלפיו. מתוך ההבנה הזו הוא ממשיך ואומר כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. המילה תַּגְמוּלוֹהִי היא מילה בשפה הארמית שפירושה החסדים והטובות שלו. המשורר בעצם אומר שכל החסדים שה׳ עשה איתו מיום שהוא נולד, מונחים עליו כמו חוב של תודה שהוא לעולם לא יוכל לסיים להחזיר.