קרה לכם פעם שניצלתם מסכנה או שקרה לכם נס כל כך משמח, שפשוט הרגשתם שאתם חייבים לשתף את כולם ולחגוג יחד? זה בדיוק מה שמרגיש המשורר בסוף שיר התודה שלו. הוא כבר לא שומר את השמחה והתודה רק לעצמו בלב, אלא רוצה להודות לה' באופן פומבי. הוא מגיע אל המרכז הרוחני של העם ופונה אל כל ההמונים שעומדים בתוך חַצְרוֹת בֵּית ה'.
המשורר עומד שם, בתוך ירושלים, ומשתמש במילה בְּתוֹכֵכִי. המשמעות הפשוטה של המילה היא "בתוכך", כלומר בתוך העיר ירושלים, והאות יו"ד נוספה בסוף המילה רק כדי שהיא תישמע חגיגית, פיוטית ויפה יותר.
כאשר המשורר מספר לקהל על הנס שקרה לו, הוא מבקש מהם להצטרף אליו. לכן הוא מסיים את דבריו במילה הַלְלוּ־יָהּ. המילה הזו היא לא סתם קריאת שמחה כללית, אלא ממש הזמנה וציווי לכל האנשים שנאספו שם להצטרף אליו, להגיד תודה ולשבח את ה' כולם יחד.