השילוב המדויק בין חסד, משפט ורחמים מהווה את התשתית שעליה נשענת הפנייה לבורא. עצם ההכרה בכך שה' ניחן במידות אלו, היא הסיבה המרכזית שבגללה המשורר קורא ומתפלל אליו [רד"ק, מאירי].
הפרשנים מנתחים את שלוש המידות המוזכרות בפסוק וכיצד הן משלימות זו את זו. התואר חַנּוּן מבטא את היותו של ה' רחום [אבן עזרא], המעניק מתנת חינם לאדם אפילו אם אין בידו מעשים טובים [מלבי"ם]. עם זאת, ה' הוא גם וְצַדִּיק. שילוב זה מוסבר בשתי דרכים עיקריות: מחד גיסא, הצדק האלוהי מתבטא בכך שה' משלם שכר ראוי לאדם צדיק וירא שמים בזכות מעשיו הטובים [אבן עזרא, מלבי"ם]. מאידך גיסא, מידת הצדק יוצרת איזון מול מידת החן, שכן ה' אינו מוותר ומתעלם לחלוטין מחטאים, אלא פועל מתוך משפט וצדק [אלשיך].
כדי לגשר על המתח האפשרי בין החסד לשורת הדין, חותם הכתוב במילים וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם. משמעות המילה מְרַחֵם זהה ל"רחום" [אבן עזרא]. דווקא משום שה' הוא אלוהינו באופן מיוחד, הוא נוהג עמנו ברחמים ומנהיג אותנו בחמלה [אלשיך], תוך שהוא מרחם במיוחד על האדם הדל והנדכא [מלבי"ם]. יתרה מכך, בעוד שמידות החן והצדק מסבירות מדוע ה' שמע את תפילותיו של האדם מאז ומתמיד, מידת הרחמים היא הערובה לכך שיוסיף לשמוע לו גם עתה [מלבי"ם].