תחושת ההודיה העמוקה מול חסדי ה' מציבה את האדם בפני תודעת חוב מתמדת. המשורר שזכה לישועה ולהצלחה שואל מָה אָשִׁיב לַה' ומתלבט איזו מנחה יכול בשר ודם להעניק לאל שאינו זקוק לדבר. מכיוון שהכל נובע מחסד אלוהי מוחלט, התמורה היחידה שהאדם יכול לתת היא ההודאה וההכרה בחובו. מתוך כך הוא מצהיר כי כׇּל תַּגְמוּלוֹהִי, כלומר כל תגמוליו של ה' המנוסחים כאן על דרך הארמית או כחיבור שתי מילים, מונחים עָלָי כחוב שאינו ניתן לפירעון לעולם.
תהלים, פרק קי״ו, פסוק י״ב
מָה־אָשִׁ֥יב לַיהֹוָ֑ה כׇּֽל־תַּגְמוּל֥וֹהִי עָלָֽי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.