תהלים, פרק קי״ו, פסוק י״א

ברגעי מנוסה, דוחק ובהלה מפני רודפיו, דוד המלך מתאר כיצד אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי מתוך תחושת משבר ופחד מוות. על רקע בגידת מקורביו הוא חש כי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב, כלומר שכל בני האדם שקרנים וחסרי נאמנות, ואף הטיל ספק בהבטחה הנבואית שיהיה מלך. עם זאת, זעקה זו מבטאת גם ביטחון מוחלט בה', כהצהרה שכל אויב שמייחל למותו וטוען שלא ימלוך הוא שקרן. מתוך המצוקה והייאוש מבני אדם, דוד מתחזק באמונתו ומסיק כי המבטח האמיתי והיחיד הוא בה' בלבד.