תארו לעצמכם מצב שבו אתם נמצאים רחוק מאוד מהבית שלכם, מוקפים באנשים זרים שלא מתנהגים אליכם יפה. איך הייתם מרגישים? בדיוק את התחושה הקשה והבודדה הזו אנחנו פוגשים כאן. מתוך העצב והבדידות נשמעת צעקה גדולה: אוֹיָה לִי, שזה כמו להגיד "אוי לי" או "כמה קשה לי".
המשורר מרגיש כמו אדם שגורש מארצו ונאלץ לגור בארץ רחוקה שנקראת מֶשֶׁךְ. הוא גם מספר שהוא חי ליד אָהֳלֵי קֵדָר, שזהו כינוי לשבטים נודדים, מה שאומר שאין לו בית קבוע והוא נאלץ לנדוד כל הזמן בדרכים.
בעצם, המילים האלה מתארות את עם ישראל שנמצא בגלות. העם מפוזר בין אומות שונות, חי בחוסר קביעות ומרגיש בודד ורחוק מהבית. כשהעם מתלונן על המצב הקשה הזה, הוא מבין שהסיבה לכך שהוא נאלץ לנדוד ולהתרחק מהארץ היא בגלל חטא של לשון הרע, כשאנשים דיברו דברים רעים אחד על השני.