תארו לעצמכם שאתם עומדים במדבר חם וצמא, האדמה סביבכם יבשה וסדוקה, ופתאום, בלי שום אזהרה, מגיע זרם מים אדיר ושוטף את הכל. איזו תחושה של הקלה ושמחה זו, נכון? בדיוק את ההפתעה העצומה הזו מבקשים בני ישראל כשהם נמצאים רחוק מהארץ שלהם, בגלות. הם מתפללים אל ה' ואומרים לו שׁוּבָה, כלומר, אנא השב והחזר אותנו, את שְׁבִיתֵנוּ, שזה השבי והגלות שאנו נמצאים בהם.
הם מבקשים שהחזרה לארץ תהיה כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. אפיקים הם זרמי מים חזקים וגדולים, והמילה נגב מתארת ארץ חמה, יבשה וצמאה. בני ישראל מרגישים בגלות כמו אדמה עייפה שמחכה למים, והם מתפללים שהישועה לא תקרה לאט לאט, אלא תגיע בבת אחת, כמו שיטפון שמופיע פתאום באפיק נחל יבש. זרם מים חזק כזה מביא חיים חדשים לאדמה, וגורם לזרעים שחקלאים דאגו ובכו שכבר לא יצמחו לעולם, לפרוח לפתע ולשמח אותם מאוד. כך בני ישראל מבקשים שה' יביא להם את הגאולה במהירות, בהפתעה גמורה, ותוך שמחה גדולה שתשכיח את כל העצב.