קרה לכם פעם שהשקעתם המון מאמץ במשהו, אולי אפילו מתוך דאגה וקושי, ובסוף ההצלחה הייתה כל כך גדולה שפשוט רציתם לשיר מרוב שמחה? זה בדיוק מה שקורה לחקלאים שעובדים באדמה יבשה. כשהם שותלים את הזרעים שלהם, הם הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה. הם עובדים קשה מאוד, דואגים, ואפילו בוכים ומתפללים לה' שיוריד גשם, כי הם חוששים שהזרעים יתייבשו וכל העבודה שלהם תלך לאיבוד. אבל כאשר ה' עונה לתפילות שלהם ומוריד גשמי ברכה שמצמיחים את התבואה, אז בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ, כלומר הם יאספו את היבול בשירה ובשמחה גדולה.
הפירוש הזה הוא בעצם משל עמוק למצב של עם ישראל. האדמה היבשה מסמלת את תקופת הגלות, והזורעים הם בני ישראל שממשיכים לשמור על התורה ולקיים מצוות גם כשקשה ועצוב להם. הדמעות שלהם הן התפילות לה' שיוציא אותם מהגלות. ממש כמו החקלאים, עם ישראל יזכה לסוף משמח ופלאי. הישועה של ה' תגיע כל כך מהר, שמיד אחרי הקושי והבכי, נזכה לקבל את הגמול הטוב, להיגאל ולשמוח.