הצדק האלוהי מתגלה דווקא ברגעים בהם נדמה שכוחם של הרשעים בלתי ניתן לעצירה, כאשר ה' מתערב ומנתק את כלי השליטה והשעבוד שלהם. הפעולה קצץ משמעותה חיתוך וכריתה [מצודת ציון], ויש המדגישים כי למרות שהמילה כתובה בלשון עבר, הכוונה היא לזמן עתיד – הבטחה שה' יחתוך ויסיר את כבלי השונאים [רד"ק, מאירי].
הפרשנים מציעים מספר גישות להבנת המילה עבות. הגישה המרכזית קושרת מילה זו לדימוי של עבודת אדמה, ומפרשת אותה כמיתרי העול. לפי קו מחשבה זה, ה' חותך את החבלים הקושרים את השוורים למחרשה של הרשעים. בכך הוא מפר את עצתם, עוצר את פעולת הרמיסה שלהם, ומסיר את עולם הכבד מעל ישראל [רד"ק, מלבי"ם, מאירי]. גישה קרובה רואה בביטוי זה תיאור של החבלים העבים והממשיים שבעזרתם כבלו ואסרו הרשעים את הצדיקים, וה' בצדקתו מנתק אותם ומשחרר את הנכפתים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, ישנה זווית התבוננות ייחודית המפרשת את התיבה עבות לא כחבלים, אלא כביטוי לעיבוי, חוזק וגדולה. לפי פירוש זה, מכיוון שה' הוא צדיק ואינו מוותר על חטאים, ומאחר שעם ישראל לא היה מושלם במעשיו, ה' לא השמיד את האויבים כליל. במקום זאת, הוא פגע רק ב"עבות" שבהם – כלומר בשרים של מעלה המייצגים את האומות, ובכוחות העילית של צבאותיהם, בעוד שאר העם נותר בחיים [אלשיך].