תקוות הניצחון והצדק ההיסטורי מתנקזת אל המשאלה למפלתם של אלו הנוטרים איבה לעם ישראל ולמורשתו. הביטוי שֹׂנְאֵי צִיּוֹן אינו מכוון למקום הפיזי, שכן אומות העולם דווקא אוהבות את הארץ ונלחמות עליה, אלא לשונאי "בני ציון", כלומר עם ישראל וכנסת ישראל [רד"ק, אבן עזרא]. מעבר לכך, השנאה מכוונת כלפי קדושת ישראל, מקום השכינה ואמונת ציון [מלבי"ם, מאירי]. העונש יחול לא רק על מי שהרעו בפועל, אלא אפילו על אלו ששומרים את השנאה בלבם בלבד [אלשיך].
באחרית הימים, אותם שונאים יֵבֹשׁוּ ויתביישו [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. הבושה תכה בהם כאשר יראו בישועת ישראל ובהיחלצותו מידיהם [מצודת דוד, אלשיך], וכן משום שיבינו כי אין להם כל חלק בה' [מלבי"ם].
בעקבות הבושה הם וְיִסֹּגוּ אָחוֹר, כלומר ייסוגו ויחזרו לאחור [מצודת ציון]. נסיגה זו מתפרשת כתגובה הטבעית של אדם מתבייש החוזר על עקבותיו בדרך שבה בא [מצודת דוד]. במישור המעשי, משמעות הדבר היא ששונאי ישראל ייסוגו ממחשבותיהם הרעות ומתוכניותיהם [רד"ק, מאירי], ויהדפו לאחור בעקבות העונשים שיקבלו מאת ה' [מלבי"ם].