לאחר הקינה הכואבת על חורבן ירושלים, מופנית קריאה עזה לנקמה ולעשיית צדק היסטורי עם האימפריה שהחריבה אותה. הפנייה אל בַּת בָּבֶל מכוונת לעדת בבל ולמלכותה [רד"ק, מצודת ציון], והיא נושאת עמה קללה ותפילה למפלתה [אבן עזרא, מאירי].
המילה הַשְּׁדוּדָה מעוררת מחלוקת מעניינת בקרב הפרשנים באשר למשמעותה ולזמן אליו היא מתייחסת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהתואר מכוון לעתיד: בבל עתידה להישדד ולהיחרב, והשימוש בלשון עבר הוא דרך נבואית מקובלת לתיאור אירוע שעתיד להתרחש בוודאות [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. מנגד, יש המפרשים את המילה במשמעות פעילה, כלומר בבל היא זו שעוסקת בשוד, הרס וגזל של עמים אחרים [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. גישה שלישית גורסת כי הפסוק נאמר בשלב שבו בבל כבר נשדדה חלקית על ידי כורש, והמשורר מבקש שהפורענות תושלם במלואה [מלבי"ם].
הקריאה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ מבטאת כמיהה לכך שמי שיפרע מבבל ויעשה לה כפי שעשתה לישראל, יהיה משובח ומהולל. מבחינה היסטורית, הפרשנים מזהים את ה"משלם" כדריוש המדי, שהחריב את בבל [רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. עוצמת הנקמה המבוקשת מובנת לאור האכזריות הפיזית המחרידה שהפגינו הבבלים כלפי ישראל בזמן החורבן [תורה תמימה].
הדרישה לשלם לבבל אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ זוכה למספר רבדים של הבנה. מבחינה לשונית, המונח "גמול" מתאר כאן את עצם יזימת הרעה ותחילת עשייתה [מצודת ציון]. מעבר לכך, הגמול מבטא פעולה שנעשית מתוך מעורבות רגשית עמוקה; הבבלים החריבו את ירושלים מתוך שנאה יוקדת ומשטמה, ולכן התפילה היא שיקבלו עונש שנובע בדיוק מאותה מידה של שנאה ונקמה [מלבי"ם].
ברובד עמוק יותר, הפגיעה של בבל לא הייתה רק בעם ישראל אלא גם בכבודו של ה', ולכן הנקמה המבוקשת היא גם על הפגיעה בכבוד שמים [אלשיך]. קושי שעולה הוא שרבים מהבבלים שהחריבו בפועל את הבית הראשון מתו מיתה טבעית במהלך שבעים שנות הגלות, ורק בניהם סבלו ממפלת בבל. כדי לפתור זאת, מובאת תפיסה לפיה לעתיד לבוא ה' יחזיר לחיים את אותם מחריבים היסטוריים, כדי שיחוו על בשרם את העונש הראוי להם לעיני אלו שסבלו מהם [אלשיך].