לאחר ההודיה לה' על הניצחונות במלחמות העבר, המשורר נושא תפילה להתערבות אלוהית ישירה נגד אויביו, ולפי מבט נבואי, גם על תקופת הגלות ועול מלכי האומות על ישראל [מאירי].
הבקשה הַט שָׁמֶיךָ וְתֵרֵד מתפרשת כמשל להשגחה פרטית ולבקשת עזרה קרובה [מצודת דוד, מאירי]. המשורר מבקש שה' כביכול ירכין את השמים ויקרב אותם אל הארץ כדי לפעול בה ולכלות את הרשעים במהרה [רד"ק, שטיינזלץ]. מעבר לניצחון הצבאי, יש כאן מטרה תיאולוגית: להוכיח לעמי העולם, הטוענים כי ה' מרומם מכדי להשגיח בעולם החומרי, כי נוכחותו והשגחתו קיימות גם בארץ. פעולה זו מזכירה את מעמד הר סיני, שבו ה' הרכין את השמים אל ההר כדי להתגלות [אלשיך]. גישה נוספת רואה כאן בקשה מדורגת: הציפייה היא שה' ירד בעצמו עד למטה כדי לאבד את האויבים ולהראות את יכולתו, אך אם לא ירד עד לארץ, שלפחות ירד עד לגובה ראשי ההרים [מלבי"ם].
המילים גַּע בֶּהָרִים מתפרשות על ידי רוב הפרשנים בדרך משל. ההרים מסמלים את המלכים ואומות העולם המבקשים להילחם בישראל, אשר נדמים לחזקים ויציבים כהר [רד"ק, מאירי], או את הרשעים המתגאים ומתנשאים נגד ה' [מצודת דוד].
כתוצאה ממגעו של ה' בהרים, מופיעה הבקשה וְיֶעֱשָׁנוּ, כלומר שההרים יעלו עשן, יישרפו ויכלו כליל באש זעמו של ה' [מאירי, שטיינזלץ]. לעליית העשן יש משמעות כפולה: ראשית, בדומה לעשן שעלה מהר סיני, הדבר יהווה הוכחה גלויה לכל שה' נמצא בארץ ומשגיח עליה [אלשיך]. שנית, העשן משמש כאמצעי פרסום למפלת הרשעים. כשם שאנשים רבים רואים את העשן מרחוק גם אם אינם רואים את האש עצמה, כך אובדן הרשעים ייוודע ויישמע גם למי שלא נכח במקום כדי לראות את המפלה במו עיניו [רד"ק].