הודיה לה' על הצלה מצרה מלווה פעמים רבות בהבטחה לשורר לו שירת הלל ייחודית. ההתחייבות אָשִׁירָה לָּךְ נובעת מתוך הציפייה לישועה ולהצלה מידי האויבים [מצודת דוד]. השימוש בלשון יחיד ("אשירה" ולא "נשיר") מבטא את אחדות העם, שהיא כשלעצמה גורם המזרז את ההצלה [אלשיך]. הכפילות בפסוק, שבו מופיעה גם המילה אֲזַמְּרָה, נועדה להוסיף ולהעצים את השירה [מלבי"ם].
ההבטחה היא לשיר שִׁיר חָדָשׁ, ופרשנים שונים עמדו על פשרה של "חדשנות" זו. יש המסבירים כי אין מדובר בשירה רגילה על הצלה בדרך הטבע, אלא בשירה יוצאת דופן על נס גלוי שחורג מחוקיות הטבע [מלבי"ם]. מנגד, יש שרואים בשיר החדש ביטוי להתחדשות הפלאות שה' עושה עם עמו, דווקא לאחר תקופה של ייאוש עמוק [מאירי]. בנוסף, ישנה גישה הרואה בשירה זו שיר עתידי, המכוון לגאולה השלמה מהגלות ולשובה של השכינה [אלשיך].
כלי הנגינה המלווה את ההודיה הוא נֵבֶל עָשׂוֹר. ברמה המעשית, מדובר בכלי נגינה מרובה מיתרים שיש בו עשרה יתרים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], או כלי העשוי בצורת נאד עור בעל עשרה נקבים [מאירי]. מבחינה תחבירית, יש לקרוא את המילים כאילו נכתבו עם אות חיבור, כלומר "בנבל ועשור" [מצודת דוד].
מעבר למשמעות הפיזית של כלי הנגינה, המספר עשרה נושא משמעות סמלית. בניגוד לכלים בעלי שמונה מיתרים המסמלים את מערכות הטבע והגלגלים, העשור מרמז לעולמות רוחניים ושכליים גבוהים יותר [מלבי"ם]. כמו כן, הנגינה בעשור מסמלת את השלמות של עשר בחינות האלוהות, מתוך תפילה שהשכינה תישאר באחדותה השלמה ולא תצא לגלות [אלשיך].