קריאה לה' להפעיל את כוחות הטבע ככלי נשק של משפט כנגד האויבים, תוך גילוי עוצמתו האלוהית בשלבים.
הקריאה בְּרוֹק בָּרָק משמעה בקשה מה' שישלח ברק [מצודת ציון]. מבחינה לשונית, צירוף של פועל ושם עצם מאותו שורש מורה לרוב על חוזק ועוצמה של הפעולה, אך יש המפרשים זאת כבקשה מה' לחדש בריאה של ברק מיוחד לצורך המכה [מאירי]. רעיונית, הברק הוא האור המתנוצץ מאת ה', הנועד להראות לאויבים כי הכוח הפוגע בהם הוא שליח אלוהי [מלבי"ם]. לחלופין, יש הרואים בברקים ובחיצים ביטוי מטפורי לגזירות היורדות מן השמים [רד"ק].
מטרת הברק היא וּתְפִיצֵם, כלומר לפזר את האויבים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. פיזור זה נובע מתוך גודל החרדה שאוחזת בהם [מצודת דוד]. הבקשה היא שה' לא ימית את האויבים מיד, אלא תחילה יניע ויפזר אותם, כדי שיספיקו להכיר בכוחו הפועל בעולם [אלשיך].
בשלב הבא מתבקש ה' שְׁלַח חִצֶּיךָ. חיצים אלו מפורשים כרעמים [מצודת דוד], כסוגים שונים של עונשים [מאירי], או כניצוצות של אש אלוהית [אלשיך]. יש הרואים כאן מדרג של התגלות: גם אם ה' אינו מראה את אורו הגדול דרך הברק, הוא מתבקש לכל הפחות לשלוח את חיציו כדי להאביד את האויבים, באופן שיהיה ברור לכל כי החץ הוא שלו [מלבי"ם].
פעולת החיצים נועדה וּתְהֻמֵּם, כלומר לשבור אותם ולחולל בהם מהומה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הבהלה שתיצור המהומה תותיר את האויבים שוממים, ותגרום להם להכיר בבירור כי ה' הוא שעושה את כל אלה [אלשיך].