קמתם פעם ממש מוקדם בבוקר והסתכלתם על השמש שזורחת ומאירה את העולם? בכל בוקר, השמש מפציעה בשמחה וביופי, וכך היא מספרת את כבוד ה׳. המילה וְהוּא מתכוונת אל השמש בזמן הזריחה. היא נראית ממש כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ. תחשבו על חתן ביום החתונה שלו, הוא מאושר, קורן וזוהר, וכולם מתרגשים ושמחים לקראתו. בדיוק ככה כל הבריות שמחות לקראת אור השמש שמופיעה בבוקר.
אחרי שהשמש זורחת, היא מתחילה לנוע בשמיים בכל הכוח. המילה יָשִׂישׂ מתארת משהו שעושים בזריזות, בהתלהבות ובשמחה גדולה. השמש רצה בשמיים כְּגִבּוֹר, כמו אדם חזק שיוצא למשימה. הדימוי לגיבור מלמד אותנו על הביטחון שלה, כי גיבור בטוח בעצמו ולא מפחד מכלום. ככה גם השמש בטוחה במסלול שלה, היא לא נכשלת, לא עוצרת לרגע ואין מי שיכול לעצור אותה. היא רצה לאורך אֹרַח, שזה נתיב קטן וצר יותר מדרך רגילה, ומקיפה את העולם במהירות ובעוצמה.