בקשת הצדק העולה מן המזמור מתמקדת בתפילה לעשיית משפט מדויק וחסר פשרות כלפי אנשי מרמה. התחינה מופנית נגד אותם רשעים ופועלי אוון, במטרה שיקבלו את עונשם המדויק, ללא תוספת וללא גירעון [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הבקשה המרכזית היא שה' ישלם לאותם אנשים מידה כנגד מידה. מכיוון שרק ה' יודע את הנסתרות ובוחן את כוונות הלב האמיתיות, רק הוא מסוגל לשפוט אותם לאשורם ולהענישם כראוי [רד"ק, מאירי].
בעוד שיש מי שרואה בכפילויות שבפסוק סגנון פיוטי החוזר על אותו רעיון במילים שונות [מאירי], פרשנים אחרים מוצאים הבחנות דקות בין הביטויים השונים, המייצגים רבדים שונים של חטא ועונש. המילה כְּפָעֳלָם מתייחסת לעצם העיסוק, התכנון וההכנה של החטא, וכן לעבירות שבין אדם למקום ולחברו [מלבי"ם, אלשיך]. לעומת זאת, הביטוי וּכְרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם מצביע על פעולות הנובעות מתכונות נפש מושחתות כמו אכזריות, כעס וגאווה, ומתאר את צביעותם של אלו המדברים שלום אך מתכננים רעה בלבבם [מלבי"ם, אלשיך].
כאשר הפסוק מבקש כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם תֵּן לָהֶם, הכוונה היא לפעולה הסופית והמוגמרת. העונש על מעשים פיזיים אלו צריך להיות גלוי לעין כול, כך שהבריות יראו את הצדק האלוהי ויצדיקו את הדין [מלבי"ם, אלשיך]. לבסוף, הבקשה הָשֵׁב גְּמוּלָם משמעותה שילום עונשם, והיא מתייחסת לתשלום על השנאה והאיבה הרגשית שליוו את החטא [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. אם העונש בעולם הזה לא יספיק כדי לכפר על רשעותם, גמול זה ישולם להם לבסוף בגיהינום [אלשיך].
עיקרון המידה כנגד מידה בא לידי ביטוי גם באופן הענישה עצמו. כשם שהרשעים פעלו בצביעות, אחד בפה ואחד בלב, וניסו להרוס את קורבנם בסתר מבלי שיבחין בכך, כך יפעל ה' כלפיהם. הוא ינהג עמם באופן נסתר, כך שיידמה להם שהוא בונה ומבסס אותם, בעוד שלמעשה הוא פועל להריסתם, והם לא ידעו להישמר מפניו [מלבי"ם].