לאחר רגעי משבר וסכנה, בוקעת מתוך הנפש הכרה עמוקה של ביטחון מוחלט בה', המביאה לידי ישועה ושמחה מתפרצת. דוד המלך מצהיר כי ה' עֻזִּי וּמָגִנִּי, ומתאר כיצד סמך על ה' לבדו. גם כאשר העזרה הגיעה בפועל על ידי בני אדם, היה זה משום שה' הוא שציווה עליהם לסייע לו [אבן עזרא]. מבחינה היסטורית, הצהרה זו נאמרה כהודאה על הצלתו של דוד מידי ישבי בנב שביקש להורגו. על אף הסכנה העצומה, דוד בטח בה' שיציל אותו, ואכן וְנֶעֱזָרְתִּי כאשר נחלץ לעזרתו אבישי בן צרויה [רד"ק].
בעקבות הישועה, וַיַּעֲלֹז לִבִּי, כלומר לבו שמח בעזרה שקיבל [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אולם, לשמחה זו ישנם רבדים עמוקים יותר. מצד אחד, זוהי שמחה רוחנית ושכלית; לאחר אותו אירוע קשה נשבעו אנשיו של דוד שהוא לא ייצא עוד למלחמה, ושכלו שמח על כך שכעת יתפנה מעסקי העולם ויוכל לשקוע בדרכי ה' [רד"ק]. מצד שני, מתואר כאן תהליך פנימי מהיר של ביטחון: השמחה והישועה הרוחנית הופיעו בלבו עוד בטרם התרחשה ההצלה הפיזית. מיד כשפנה לה', הושפעה על נשמתו שמחה ממרום שהפכה את העצבון לשיר, ועל כך עצמו הוא מודה [אלשיך].
מתוך אותה שמחה הוא מכריז וּמִשִּׁירִי אֲהוֹדֶנּוּ. המילה אֲהוֹדֶנּוּ משמעותה אודה לו [מלבי"ם], או אתן לו הוד ותפארת [ביאור שטיינזלץ]. ההודאה נעשית באמצעות לשונו [מאירי], בשירותיו ובזמירותיו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ומתוך שיר מיוחד מן השירים שחיבר [מצודת דוד]. יש המפרשים את המילה וּמִשִּׁירִי כהבטחה להודות לה' אף יותר ממה שמובע בשיר הנוכחי [אבן עזרא בשם ר' משה הכהן]. תוכן ההודאה והשיר הוא ההכרה שה' מעניק עוז וישועה לכל התלויים בו, ובפרט למשיחו [רש"י].