דוד מוותר על כבודו כמנהיג ומבקש מה' בעצמו להיות הרועה של עם ישראל ולדאוג לטובתם. הוא מתפלל אל ה' הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ והצל אותם מאויביהם, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ בשפע במעשה ידיהם, כאשר יש המפרשים כי הישועה נדרשת להמון הרגיל בעוד שהברכה מיועדת ליחידי הסגולה שבעם. בקשתו וּרְעֵם מדמה את ה' לרועה השומר על עדרו במרעה טוב, ובהמשך לכך המילה וְנַשְּׂאֵם מבטאת תפילה לרומם את ישראל מעל שאר העמים, להציבם במקום גבוה ומוגן מסכנות, או לשאת אותם ולספק את כל צורכיהם. דוד מבקש שהשגחה זו תימשך עַד הָעוֹלָם, לנצח ולכל הדורות, כדי שהעם יהיה מוגן גם לאחר מותו.
תהלים, פרק כ״ח, פסוק ט׳
הוֹשִׁ֤יעָה ׀ אֶת־עַמֶּ֗ךָ וּבָרֵ֥ךְ אֶת־נַחֲלָתֶ֑ךָ וּֽרְעֵ֥ם וְ֝נַשְּׂאֵ֗ם עַד־הָעוֹלָֽם׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.