מזמור ההדרכה וההגות של לְדָוִד, הקרוי מַשְׂכִּיל, נועד ללמד כי אין להתייאש מן התשובה ומעורר את האדם להיטיב את דרכיו. המזמור מתאר את מצבו של המאושר, אַשְׁרֵי, שזכה למחילה מאת ה', אשר סולח ומסיר מעליו, נְשׂוּי, את הפֶּשַׁע שנעשה במזיד. במקביל, ה' מעניק כְּסוּי ומעלים את החֲטָאָה שנעשתה בשוגג, ויש המפרשים כי התשובה ממירה את הפשע החמור למדרגה של חטא קל המכוסה מעין כול. גישה שונה מסבירה כי הסליחה ניתנת דווקא על עצם הפשע שבהסתרת החטאים, אך מכל מקום הסתרת עבירות נחשבת ראויה רק בחטאים פרטיים שבין אדם למקום, בעוד שפגיעה באדם אחר מחייבת וידוי גלוי.
תהלים, פרק ל״ב, פסוק א׳
לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.