תהלים, פרק ד׳, פסוק ג׳

דוד מוכיח את מתנגדיו, שרים ובעלי מעמד או אנשים מזרע האבות, ופונה אליהם בתואר בְּנֵי אִישׁ. הוא שואל אותם עַד־מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה, כלומר כמה מאמץ תשקיעו בניסיון להפוך את כבוד המלכות שלי לבושה, בין אם על ידי כינויי זלזול ובין אם בהנחה השגויה שייסוריי מעידים על חטאיי. קיימת כאן תוכחה אירונית כלפי אנשים חשובים שאמורים לדעת לחלוק כבוד, אך בעוד הם מנסים להכלימו, ה' משתדל לכבדו. בהמשך הוא מתאר את הידרדרותם המוסרית: בתחילה תֶּאֱהָבוּן רִיק ומנפחים דברים שוליים מתוך תקוות שווא להדיחו. משלא מצאו בו פגם הם עוברים לשלב שבו תְּבַקְשׁוּ כָזָב, וממציאים נגדו עלילות שקר שאין להן קיום וסופן להיעלם.