תהלים, פרק מ״א, פסוק ז׳

כאשר אדם צבוע מגיע לביקור חולים, וְאִם־בָּא לִרְאוֹת, מטרתו אינה באמת לנחם אלא רק להתבונן בסבלו של החולה. בפני החולה הוא שָׁוְא יְדַבֵּר, ומשמיע דברי שקר ועידוד ריקים כדי להעמיד פנים שכואב לו, או לחלופין מנסה לשבור את רוחו בעזרת אזכור אנשים שמתו ממחלה זו. באותו זמן לִבּוֹ יִקְבָּץ־אָוֶן לוֹ, שכן הוא נאלץ להסתיר את כוונותיו ואוגר בשקט מחשבות רעות, בין אם הוא מחפש תסמינים סופניים ובין אם הוא מחשב תחבולות להביא למות החולה. הרשעות האגורה משתחררת רק כאשר המבקר יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר, אז הוא חושף את רוע ליבו בפני שונאים אחרים, מפיץ שמועות שהמחלה היא עונש או מתכנן עמם כיצד לפגוע בחולה בפועל.