המשורר מנהל שיח פנימי שנועד לרומם את נפשו ואת העם כולו מן הייאוש אל התקווה, ושואל מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי, כלומר מדוע את שוקעת בעצבות ובהמיה בשל מצב הגוף ועיכוב הגאולה. במקום זאת הוא פוקד עליה הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, לבטוח לחלוטין שה' יקיים את הבטחתו. הביטחון נובע מהידיעה כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ, שכן עצם ההכנה והנכונות להודות לה' בעתיד היא שמצמיחה את הישועה. מהלך זה יוביל אל יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי, תהליך גאולה כפול שמתחיל בישועה פיזית ואישית, ומושלם בישועה רוחנית מאת ה'.
תהלים, פרק מ״ג, פסוק ה׳
מַה־תִּשְׁתּ֬וֹחֲחִ֨י ׀ נַפְשִׁי֮ וּֽמַה־תֶּהֱמִ֢י עָ֫לָ֥י הוֹחִ֣ילִי לֵ֭אלֹהִים כִּי־ע֣וֹד אוֹדֶ֑נּוּ יְשׁוּעֹ֥ת פָּ֝נַ֗י וֵאלֹהָֽי׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.