תהלים, פרק ס״ה, פסוק ד׳

קרה לכם פעם שהרגשתם שעשיתם כל כך הרבה טעויות, עד שכבר קשה לכם לזכור או לספור את כולן? לפעמים האדם עומד מול ה' ומרגיש בדיוק כך. המשורר מתאר מצב שבו דִּבְרֵי העוונות, כלומר העניינים של החטאים, גָּבְרוּ והתרבו כל כך עד שהם ממש חזקים מֶנִּי, ממני. בגלל שהמעשים הלא טובים כל כך רבים, האדם מרגיש חסר אונים ולא מסוגל אפילו לפרט אותם אחד אחד. לכן, הוא פשוט מבקש סליחה כללית וגדולה ואומר לה' פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. אולי שמתם לב שהמשורר התחיל לדבר בלשון יחיד ופתאום עבר ללשון רבים. הסיבה לכך היא שהוא לא מתפלל רק על עצמו, אלא הוא הקול של כל העם שזקוק לרחמים ולעזרה מה'. למרות תחושת האשמה, יש כאן ביטחון מוחלט בה'. גם אם נדמה לנו שאין לנו מספיק זכויות, אנחנו סומכים על כך שה' יסלח לנו מתוך חסד ואהבה, וכך נוכל לפתוח דף חדש ולהתקרב אליו בחזרה.