ענייני החטאים התרבו והתחזקו עד כי דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי, כלומר ממני, והאדם חש חוסר אונים מול כמותם העצומה שאינה ניתנת לפירוט. חוסר אונים זה נובע גם מחולשת הטבע האנושי מול היצר, אך דווקא חולשה זו הופכת לטענה המבקשת את רחמי ה'. מתוך המשא הכבד, המשורר עובר מלשון יחיד לייצג את כלל העם הנמצא בצרה ובגלות, ומכריז בביטחון כי רק פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם. גם כאשר אין לעם זכויות והעוונות מעכבים את הגאולה, התקווה היחידה היא שה' יסלח להם מתוך חסד חינם.
תהלים, פרק ס״ה, פסוק ד׳
דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֺנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.