מראה מרהיב של טבע בשיא פריחתו מתגלה כאשר ברכת הגשמים מביאה לשפע עצום. הנוף כולו עובר שינוי, והחי והצומח מתמזגים יחד להרמוניה של ברכה ושמחה.
בביאור המילים לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן קיימות שתי גישות מרכזיות. הגישה הרווחת היא שהמילה כָרִים מתארת מישורים, שדות ומרחבים נרחבים [רד"ק, אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לפי פירוש זה, המישורים מתמלאים בהמון רב של צאן שבא לרעות בדשא שצמח מן המטר, עד שהאדמה נראית כאילו היא לבושה ועטופה בבגד של צמר [רש"י, רד"ק, מאירי]. לעומת זאת, יש המפרשים שהמילה כָרִים מתייחסת לכבשים עצמם. לפי דעה זו, הכבשים הם אלו ש"ילבשו" בשר ושומן וישמינו בזכות תנאי המרעה המצוינים [מצודת דוד, אבן עזרא]. מעבר לתיאור החזותי, חכמי התלמוד רואים במילים אלו תיאור של מחזור החיים בטבע בעונת האביב, ומסבירים שהביטוי מרמז לזמן שבו בעלי החיים מזדווגים, מתעברים ויולדים דור חדש של צאן [תורה תמימה, אבן עזרא].
במקביל לצאן, וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. השטחים הנמוכים יהיו מכוסים ומעוטפים לחלוטין בגידולי תבואה, מבלי שיישאר מקום אחד פנוי [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ציון העמקים דווקא, בא להדגיש שלמרות כמות המטר הרבה שירדה והצטברה במקומות הנמוכים, התבואה לא ניזוקה אלא שגשגה [רד"ק].
מתוך כל השפע הזה, יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ. המילה יִתְרוֹעֲעוּ מבטאת תרועה של שמחה [מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי רוב הברכה מוביל את כלל הבריות, בני האדם והבהמות, להריע ולשיר מתוך הכרת הטוב [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מאירי]. לשפע זה יש גם השפעה חברתית, שכן בזמנים של רווחה בני האדם נעשים סמוכים ומיודדים יותר זה עם זה, מלשון רֵעוּת [ביאור שטיינזלץ]. גישה ציורית נוספת מפרשת שהטבע עצמו הוא ששר. כאשר הרוח נושבת בין שיבולי התבואה המלאות והכבדות, הן משמיעות קול רשרוש הנשמע ממש כמו תרועה ושירה [רד"ק, תורה תמימה].
מעבר לתיאור הפיזי של שפע הגשמים והיבול [מלבי"ם], תיאור זה משמש גם כמשל רוחני. כפי שהמטר וההכנות הראויות מוציאים את הפוטנציאל של האדמה אל הפועל, כך גם הנפש מגיעה להצלחתה ולחיי הנצח כאשר היא משיגה ומכירה את כבוד הבורא [מאירי].