מהותו של בורא עולם ככתובת הבלעדית והישירה לתפילותיהם של כל באי עולם עומדת במוקד. המילה עָ֝דֶ֗יךָ פירושה אליך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מצביעים על קשר הדוק של סיבה ותוצאה: דווקא משום שה' הוא שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה, לכן כׇּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ אליו כדי להתפלל, לבקש ולהודות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יכולת שמיעה זו מנוגדת לחלוטין למוגבלות של מנהיגות אנושית; בעוד שמלך בשר ודם מסוגל להקשיב רק למספר מצומצם של אנשים בו־זמנית, או שנתיניו נאלצים להגיש את בקשותיהם בעקיפין דרך שרים ומתווכים, ה' שומע את תפילותיהם של כל בני האדם כאחד, כאשר כל אדם זוכה לאוזן קשבת באופן ישיר ואישי [רד"ק, מלבי"ם].
באשר ליעד ולזמן שבו יבואו "כל בשר", עולות מן המקורות שלוש גישות מרכזיות:
יש המפרשים כי הכוונה היא לבית המקדש, שנועד להיות "בית תפילה לכל העמים" כפי שהגדיר זאת שלמה המלך, ולכן כל בני האדם עתידים לבוא אל מקומו של ה' [אבן עזרא]. גישה אחרת רואה במילים אלו חזון אסכטולוגי לעת הגאולה, אז תבוא כל האנושות להשתחוות לפני ה' [רד"ק, מאירי]. מנגד, יש המקשרים את הפעולה לאירועים קונקרטיים, כגון המוני העם שבאים למקדש כדי להודות ולשלם את נדריהם לאחר שה' שמע את תפילתם לירידת גשמים [מלבי"ם].