תהלים, פרק ס״ה, פסוק ט׳

יצא לכם פעם להסתכל על שמיים מלאים בכוכבים, או לראות סופת ברקים חזקה, ולהרגיש פתאום כמה העולם שלנו עצום ופלאי? התחושה הזו קורית לאנשים בכל מקום. אפילו יֹשְׁבֵי קְצָוֹת, כלומר האנשים שגרים במקומות הכי רחוקים בקצוות העולם, מרגישים כך. כשהם מתבוננים בתופעות הטבע המדהימות שה' יצר, כמו השמש, הירח, הכוכבים, הגשמים והברקים, הם וַיִּירְאוּ מרוב פליאה וכבוד. תופעות הטבע האלה נקראות מֵאוֹתֹתֶיךָ, כי הן כמו סימנים ואותות שמראים לכולנו את הגדולה של ה'. אבל התחושה הזו לא נשארת רק יראה. בכל יום מחדש, כשהשמש זורחת וכשהיא שוקעת, קורה משהו משמח. הזמנים הקבועים האלה נקראים מוֹצָאֵי־בֹקֶר וָעֶרֶב. כשאנשים רואים איך היום והלילה מתחלפים בסדר מושלם והמאורות עושים את תפקידם בדיוק כפי שה' קבע, זה גורם לביטחון ולשמחה גדולה. הסדר המופלא הזה גורם לכך שה' תַּרְנִין, הוא מביא את בני האדם לידי שירה. הלב שלהם מתעורר לשמוח, להתפלל ולברך את ה' בכל בוקר ובכל ערב על העולם היפה והמסודר שלנו.