בקשת הברכה והארת הפנים מה' בפסוק הקודם אינה נועדה רק לטובת ישראל, אלא משמשת כמטרה אוניברסלית שנועדה לפרסם את ההשגחה האלוהית בעולם. כאשר ה' מיטיב עם עמו, הדבר מהווה עדות חיה לכל יושבי תבל.
הפרשנים מציעים מספר רבדים להבנת המטרה לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להכרת דרכו של ה' להעניק גמול טוב, לברך ולהיטיב עם מאמיניו ואוהביו, גם כאשר הם מעטים [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. הברכה האלוהית מאפשרת לדעת כיצד ולאן נכון ללכת, ומראה לכל כי ה' סולל את הדרך הנכונה [ביאור שטיינזלץ].
רובד נוסף בביאור דַּרְכֶּךָ מתייחס לאופן הנהגת ה' את העולם. פרסום הדרך האלוהית נועד להראות כי ה' פועל ומשגיח גם בארץ התחתונה ולא רק בשמים, וכי משפטיו ודרכיו הנעלמים חלים על המציאות הארצית [רד"ק, מאירי, מלבי"ם]. הנהגה זו חושפת את השילוב המופלא שבו ה' מפעיל את מידת הדין ומידת הרחמים כאחת – עשיית משפט נוקשה באומות מחד, יחד עם רחמים על ישראל מאידך [אלשיך]. ביטוי מובהק למשפט זה הוא עשיית צדק אפילו עם חלשים וגרים [מלבי"ם].
החלק השני של הפסוק, בְכׇל־גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ, מתאר את התוצאה של הנהגה זו. תשועת ה' לעמו תתפרסם ותיוודע בקרב כל האומות [מצודת דוד, מאירי], והם יכירו בכך שהוא מושיע את כל החוסים בו [מלבי"ם]. המילה גּוֹיִם מתייחסת כאן לקיבוצים כלליים של בני אדם, להבדיל מ"עמים" שיש להם מלך או מ"לאומים" המאוחדים סביב דת משותפת [מלבי"ם].
במבט עמוק יותר, הישועה הנגלית לעיני הגויים אינה רק הצלתם של ישראל, אלא גם ישועתו של ה' עצמו. כאשר ה' מקים את השכינה מגלותה, הוא עושה שפטים באויבים ומרחם על עמו, ובכך הגויים רואים את ישועת ה' וחווים את עוצמתו [אלשיך].