קריאה אוניברסלית עולה מן המילים, המזמינות את כלל האנושות להכיר בגדולת ה'. החזרה הכפולה על המילים מגדירה את המזמור כשירה כלל-עולמית שבה משתתפים כל יושבי תבל [ביאור שטיינזלץ].
המניע להודיה זו נתפס בשני אפיקים מרכזיים: הנהגת המשפט ושפע הגשמים. הגישה הרווחת בקרב הפרשנים רואה בהודיה תגובה למשפט הצדק האלוהי. המילים יוֹדוּךָ עַמִּים מבטאות את תגובת האומות כאשר יחזו בתכלית היושר של משפטי ה', המצדיק את הצדיקים, מעניש את הרשעים ומשלם לכל אדם כגמולו, ועל ידי כך מביא שקט לארץ [אבן עזרא, מצודת דוד, מאירי]. אירוע זה מקבל ממד היסטורי ספציפי לעתיד לבוא, כאשר ההודיה תפרוץ בעקבות מפלת מחנה גוג. העמים שייוותרו, ואף הניצולים ממחנה האויב, יכירו בעוזו של ה' ובריבונותו המוחלטת [רד"ק].
מנגד, יש הקושרים את ההודיה למחזוריות הטבע ולברכת האדמה. לפי כיוון זה, הבקשה היא לירידת גשמי ברכה. לאחר שעצירת הגשמים שימשה כאמצעי משפט ודין, חזרתם של הגשמים תעורר את העמים להודות לה' על הטובה [מלבי"ם]. ראייה זו מתמקדת גם בהשגחה הפרטית על ארץ ישראל, מתוך תפיסה שההודיה השלמה תתרחש כאשר ארץ ישראל תיתן את יבולה בשפע, בעוד שאר הארצות יסבלו מבצורת. פער זה יגרום לכך שכל העמים יזדקקו לתבואתה של ארץ ישראל, ומתוך תלות כלכלית זו יכירו כולם בה' ויודו לו יחד [אלשיך].