ההכרה האוניברסלית בצדקתו ובחסדו של ה׳ תוביל את כל אומות העולם להודאה משותפת. הפרשנים מסכימים כי התגלות זו צופה פני עתיד, ומתארת מצב שבו האומות יודו לה׳ בעקבות ראיית מעשיו בעולם [רד"ק, אבן עזרא].
באשר למניע המביא להודאה זו, קיימות מספר גישות המשלימות זו את זו. יש הסבורים כי ההודאה תנבע מתוך הבנה שחסד ה׳ אינו מוגבל לעם ישראל בלבד, אלא מקיף את כל יושבי תבל [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי האומות יודו לה׳ כאשר יראו כיצד הוא מעניק שכר ראוי למאמינים בו, ובכך יוכיח את יושרו המוחלט [מצודת דוד].
מבנה הפסוק, הכולל חזרה על המילים יודוך עמים ושילוב השם אלהים ביניהן, זוכה לניתוח המבאר את הכפילות. חזרה זו מרמזת על שתי קבוצות שונות של אומות שיכירו בצדק האלוהי ממניעים שונים. החלק הראשון, יודוך עמים אלהים, מכוון כלפי אומות שהרעו לישראל. אומות אלו יחוו את מידת הדין, המיוצגת בשם "אלהים", אך מתוך עומק הדין והעונש הן יכירו בצדקתו של ה׳ וישבחו אותו על משפטו ההוגן. החלק השני, יודוך עמים כֻלָּם, מתייחס לשאר האומות, שלא הרעו לישראל אך גם לא הטיבו עמם. אומות אלו יתבוננו ביושרו של ה׳ המשלם לכל אדם ואומה כגמולם, ויצטרפו גם הן להודאה הכללית והמקיפה [אלשיך].