מול גרמי השמים העצומים קיומו הפיזי של האדם נראה זעיר, ועולה התמיהה מָה אֱנוֹשׁ ובֶן אָדָם שיהיו ראויים ליחס ולהשגחה מאת ה'. פליאה זו, שהדהדה גם בפי המלאכים, מבטאת את חולשתו של האדם הבודד ואת ארעיותו של המין האנושי כולו. למרות קטנותו ה' משגיח עליו, בין אם כהשגחה כללית, ובין אם בתהליך מדורג שבו הוא תִזְכְּרֶנּוּ במחשבה ובעת הבריאה, ולאחר מכן תִפְקְדֶנּוּ בפעולה מעשית ובהשגחה תמידית הבוחנת את מעשיו. התשובה לפליאה על מעמדו של האדם טמונה בנשמתו, שהיא גדולה וחשובה יותר מכל העולם החומרי שנברא לשמשו.
תהלים, פרק ח׳, פסוק ה׳
מָה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־תִזְכְּרֶ֑נּוּ וּבֶן־אָ֝דָ֗ם כִּ֣י תִפְקְדֶֽנּוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.